הצבע של הזעפרן

זה קורה מהר. החוטים יושבים במשרה ונראים אדישים — אדום כהה, כמעט חום, מריחים יותר כמו שחת מאשר תבלין. אתה משאיר אותם לשעה וחוזר למיכל שהוא ללא ספק זהוב. עד עלות השחר למחרת הצבע מתייצב: ענבר כה עמוק עד שהאלכוהול, בכוס שקופה, נראה כמו אור אחר הצהריים מבעד לדבש. כך מתחילה כל מנה של ג׳ין הזעפרן. זו גם הסיבה שאנחנו אף פעם לא מבקבקים אותו מסונן.

סינון היה מבהיר אותו. הוא גם היה מסיר את הצבע ואת חלק מהטעם יחד איתו. אנחנו מקבלים את העכירות הקלה שמגיעה עם אלכוהול לא מסונן בקור, כי החלופה היא לזרוק את הדבר היפה ביותר במה שאנחנו מייצרים.

עוד מהמגזין — שוטטו בכל המאמרים.